החלטה בתיק רע"א 8465/10 - ג'

           בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים (השופט א' פרקש) בהפ"ב 47964-03-10 ובהפ"ב 34583-03-10 מיום 17.10.2010 לפיו נדחתה בקשה לביטול פסק בוררות שהוגשה על ידי המבקש 1 ונתקבלה בקשת המשיב לאישור הפסק.

רקע

1.        בין המבקש 1 (להלן: המבקש) לבין המשיב התגלע סכסוך, בין היתר בנוגע למבקשות 2 ו-3, חברות פרטיות. ביום 24.1.2010 חתמו השניים על הסכם בוררות קצר ולפיו הסכימו הצדדים כי הסכסוכים ביניהם בעניין "השותפות" במבקשות 2 ו-3 יתבררו לפני הבוררים הרב י' וולף והרב ב' גורדון.         הצדדים הסכימו כי הבוררים יוכלו לשמוע צד אחד ללא נוכחות הצד השני. כן צויין במפורש בהסכם הבוררות כי מינוי הבוררים נעשה על אף מעורבותם של הבוררים באחד מנכסי החברות:

"על אף מעורבותם של הבוררים הנ"ל באחד מנכסי חברת ויוסיף לך בע"מ [המבקשת 2 - י.ד], לגבינו אין הם נוגעים בדבר ומקבלים ע"ע את פסיקתם כתוקף שטרי בוררות המועילים ע"פ תורתינו הקד' וע"פ חוקיהם."

           כאן המקום להבהיר כי מעורבות הבוררים הנזכרת בהסכם הבוררות עניינה בהלוואה שנתנו למבקשת 2 לצורך הקמת פרויקט מגורים ובמעורבותם בבניית הפרויקט. בין היתר הוסכם בין הבוררים לבין המבקשת 2 כי המשיב יישא באחריות לשיווק הדירות בפרויקט זה.

2.        על פי הסכם הבוררות ניהלו הצדדים בוררות שהסתיימה במתן פסק בוררות ביום 16.2.2010. בפסק הבוררות נקבע, בין היתר, כי על המבקשות 2 ו-3 לשלם סכומים שונים למשיב ולחברה שבבעלותו וכי על המשיב לשלם סכומים שונים למבקשים. עוד נקבע כי "הבוררים יפעלו למכור את רח' הירקון כשלד גמור על מנת להימנע מסכסוך מתמשך ומיותר בין הצדדים". קביעה אחרונה זו נוגעת לנכס שבגינו נתנו הבוררים הלוואה למבקשת 2. עוד נקבע כי המבקשת 2 "מחויבת לחברת דניקוב [חברה בבעלות המשיב - י.ד] שוי 10% מנכסיה". לטענת המבקשים, המדובר למעשה בהוראה לפיה על המשיב לנתק את קשריו העסקיים עם המבקשת 2.

3.        ביום 28.3.2010 הגיש המבקש בקשה לביטול פסק הבוררות. המשיב מצידו הגיש בקשה לאישור פסק הבוררות. בבקשתו טען המבקש כי חתם על הסכם הבוררות מבלי שהבין את תוכנו של ההסכם ומבלי שהוסבר לו תוכן זה עד תום. לטענתו, הדבר מקים עילה לביטול פסק הבוררות בהתאם לסעיף 24(1) לחוק הבוררות, התשכ"ח-1968 (להלן: חוק הבוררות). כן טען המבקש כי הגם שידע שקיימת הכרות מוקדמת בין הבוררים למשיב, רק לאחר מתן פסק הבוררות הבין כי המדובר ביחסים הדוקים, וכי הבוררים פעלו בהיותם בניגוד עניינים ובמשוא פנים. המבקש הוסיף וטען בהקשר זה כי קביעות הבוררים בפסק הבוררות מאפשרות להם לבטל את הסכם ההלוואה שכרתו עם המבקשת 2 ושהיה להם עניין להשתחרר ממנו. לטענת המבקש, הדבר מקים עילה לביטול פסק הבוררות בהתאם לסעיפים 24(2) ו-24(10) לחוק הבוררות. עוד טען המבקש כי הליכי הבוררות נוהלו במהירות, בשעות לילה מאוחרות ובשפה העברית אותה הוא אינו מבין כראוי. כן נטען כי לא איפשרו לו להגיש מסמכים שונים, כי לא התקיים דיון במעמד הצדדים וכי לא נמסרו לו הפרוטוקולים של הדיונים שהתקיימו. לטענת המבקש, הדבר מקים עילה לביטול פסק הבוררות בהתאם לסעיף 24(4) לחוק הבוררות. המבקש הוסיף וטען כי הבוררים פעלו ללא סמכות שכן בפסק הבוררות חייבו את המבקשות 2 ו-3 בחיובים שונים, בעוד שאלה לא היו כלל צד להסכם הבוררות. לבסוף, טען המבקש כי תוכנו של הפסק מנוגד לתקנת הציבור בשל האופן בו נוהל ההליך.

פסק דינו של בית המשפט המחוזי

4.        בית המשפט המחוזי דחה את הבקשה לביטול פסק הבוררות. בית המשפט המחוזי קבע כי המבקש לא סתר את החזקה לפיה משחתם על הסכם הבוררות, הבין את תוכנו והסכים לאמור בו. בנוסף, קבע בית המשפט המחוזי כי המבקש ידע על קשרי הבוררים עם המשיב ובכל זאת הסכים להתדיין לפניהם. בהקשר זה אף נקבע כי טענת המבקש לפיה קביעות הבוררים בפסק הבוררות מסייעות להם להשתחרר מחוזה בינם לבין אחת החברות לא הוכחה כדבעי.

5.        באשר לטענת המבקש לפיה לא ניתנה לו הזדמנות נאותה להעלות טענותיו, קבע בית המשפט המחוזי כי הגם שהליך הבוררות נוהל בפרק זמן קצר, הרי שהתקיימו מספר ישיבות בוררות אשר מן הפרוטוקול שנרשם בהן עולה כי נשמעו טענות הצדדים. כן נקבע כי שמיעת הצדדים בישיבות נפרדות אינה משמשת עילה לביטול פסק הבוררות, שכן הצדדים הסכימו לכך באופן מפורש בהסכם הבוררות ומאחר שהמבקש ידע על כך ולא הלין על כך לפני הבוררים. בנוסף, דחה בית המשפט המחוזי טענה של המבקש לפיה הבוררים לא הכריעו בבקשה שהגיש להגשת מסמכים. בעניין זה נקבע כי בקשה כאמור לא נזכרת בפרוטוקולים וכי מפרוטוקול הדיון האחרון שנערך עולה במפורש כי הבוררים ראו בה פגישה האחרונה ואף על פי כן לא מצא לנכון המבקש להתריע בפני הבוררים כי קיימת בקשה תלויה ועומדת מטעמו להגשת מסמכים.

6.        באשר לטענת המבקש כי הבוררים פעלו ללא סמכות כאשר חייבו את המבקשות 2 ו-3, קיבל בית המשפט המחוזי את טענת המשיב לפיה המבקש הציג את עצמו לפני הבוררים כמי שמייצג את חברות אלה שהיו בשליטתו, וכי על בסיס מצג זה התנהלה הבוררות בסכסוכים. כן קבע בית המשפט המחוזי כי לשון הסכם הבוררות תומכת בעמדת המשיב לפיה החברות היו צד להסכם הבוררות. בנוסף, דחה בית המשפט המחוזי את טענת המבקש לפיה פסק הבוררות מנוגד לתקנת הציבור או איננו סופי.

7.        בית המשפט המחוזי אישר את פסק הבוררות. כמו כן קיבל את בקשת המשיב להטלת עיקול זמני על נכסים שונים של המבקש לצורך הבטחת ביצועו של פסק הדין.

           מכאן בקשת רשות הערעור.

הבקשה להוספת ראיות

8.        עוד קודם לתיאור טענות המבקשים, יסופר כי בד בבד להגשת בקשת רשות הערעור הגישו המבקשים בקשה להוספת הראיות הבאות: פרוטוקולים של ישיבות בבוררות שהתנהלה בין הבוררים למבקש וחלקים מתמלול הקלטות של שיחות שהתקיימו בין המבקש לבין הבוררים. לטענת המבקשים, לאחר מתן פסק הבוררות התנהל הליך בוררות בין המבקש לבוררים, אשר הפרוטוקולים מישיבות הבוררות נמסרו למבקש רק לאחר מתן פסק הדין של בית המשפט המחוזי. כן נטען כי רק לאחרונה התאפשרה הגשת תמלול השיחות וזאת בשל "עיכובים טכניים". המבקשים טוענים איפוא כי לא היה באפשרותם להציג את הראיות שהגשתן מתבקשת לפני בית המשפט המחוזי. לטענת המבקשים, מסמכים אלו שצירופם מתבקש, מבססים את טענתם בדבר ניגוד העניינים בו היו מצויים הבוררים.

           המשיב הגיש תגובה לבקשה זו ובה טען, בין היתר, כי לא הוצגו טעמים מספיקים להוספת הראיות בשלב זה.

           המבקשות הגישו בקשה להתיר להן להגיש תשובה לתגובת המשיב, אולם נוכח הידרשותי לראיות שצירופן התבקש במסגרת החלטתי (כמפורט להלן), איני מוצא מקום לדון בה.

נימוקי בקשת רשות הערעור

9.        בהסתמך על הראיות החדשות שצירופן התבקש, שבים המבקשים וטוענים כי פסק הבוררות ניתן בעוד הבוררים נתונים בניגוד עניינים חמור. בהקשר זה מדגישים המבקשים כי לבוררים היה אינטרס אישי בבוררות בשל השפעת קביעותיהם על סכסוך אחר שהיה להם עם המבקש בגין הסכם הלוואה בו הם נקשרו עם המבקשת 2, וכי הבוררים ניצלו את תפקידם על מנת לקבוע קביעות בפסק הבוררות שישרתו אותם עצמם בסכסוך בינם לבין המבקש. בתמצית, טענת המבקשים הינה כי בפסק הבוררות נקבע כי על המשיב להיפרד מהמבקשת 2, נקבע מהו ערכו הנוכחי של הנכס נושא ההלוואה וכן נקבע כי הבוררים יפעלו למכור את הנכס לצד שלישי במצב של שלד גמור. לטענת המבקשים, קביעות אלה, ובפרט הקביעה לפיה על המשיב להתנתק מהמבקשת 2, מהווה את הבסיס לתביעה אותה הגישו נגדו הבוררים בטענה להפרת הסכם ההלוואה שנכרת בינם לבין המבקשת 2, שכן באותה התביעה טענו הבוררים כי התנתקות המשיב מן המבקשת 2 מהווה הפרה של ההסכם. לטענת המבקשים, יש בכך כדי ללמד על ניגוד העניינים בו היו מצויים הבוררים.